מצאו אותנו

עקבו אחרינו:

Facebook Instagram Website

המדריך לאספנ.ית המתחיל.ה | אוסף דיויד והדס גלסמן

דיויד והדס גלסמן הם זוג כמוני וכמוך. זוג שאינו בעל ממון רב במיוחד. ועדיין, הם אספני אמנות ותיקים ומסורים. ביקשנו מדיויד לשתף אותנו באוסף הנפלא שלהם ובפילוסופיה האספנית העומדת מאחוריו:

דיויד: גדלתי בבית עם הורים אוהבי אמנות שקישטו את קירות דירתם בהמון עבודות אמנות, תלויות בצפיפות. כך גם גדלה זוגתי הדס, ועד היום שנינו נרתעים מקירות לבנים וריקים שאנחנו רואים פה ושם בבתי מגורים ובתצלומי בתים מעוצבים. הסביבה הזו טיפחה גם את האהבה לאמנות וגם את הגישה האסתטית להצגת אמנות בבית. כשעברתי לגור לבד בתחילת שנות ה-20 שלי, ידעתי שלצד הכרזות הבנאליות של התקופה (‘הר פוג’י ופרחים’ של דיויד הוקני ו-‘תערוכת דה סטיל’ במוזיאון ישראל), ברגע שאוכל להרשות לעצמי, ארכוש אמנות מקורית לתלות על הקירות.

העבודה הראשונה שנרכשה

העבודות הראשונות שרכשתי היו ציור בצבע מים של דודו גרשטיין והדפס של אורי ליפשיץ, שנקנו במכירה פומבית קטנה שהתקיימה בירושלים בתחילת שנות ה-80. הייתי אז אספן מתחיל, מוגבל תקציב (בעצם זה לא השתנה גם היום, מלבד זה שאני קצת פחות צעיר…). באותה התקופה כבר ביקרתי במכירות הפומביות המיתולוגיות של גלריה גורדון, אבל המחירים בהם היו מעבר ליכולתי. כששמעתי שמתקיימת מכירה פומבית קטנה של יצירות אמנות בעיר מגוריי, הלכתי לנסות את מזלי והצלחתי לרכוש במכירה את שתי העבודות האלה. העבודות עדיין באוסף שלנו, אבל מזמן לא תלויות על הקירות.

פילוסופיית האספנות שלנו

האוסף הוא של זוגתי ושלי: אני התחלתי את האוסף לפני כמעט ארבעה עשורים, וכשהכרתי את זוגתי, לפני עשרים שנה, המשכנו יחד את התהליך. האהבה לאמנות היא משותפת לשנינו וכל יצירה חדשה שמתווספת לאוסף היא החלטה משותפת. העבודות היחידות מהאוסף שאי פעם מכרתי היו כאלה שהיו אצלי כשהכרתי את זוגתי. כשהיא אמרה שהיא לא אוהבת אותן ידעתי שהן צריכות ללכת.

מאז ומתמיד היו מספר עקרונות מנחים שעל פיהם רכשתי ורכשנו אמנות:

  1. מבחינה כלכלית, התקציבים תמיד היו מוגבלים. לכן האוסף מתמקד בעיקר בעבודות קטנות יחסית במדיות זולות יחסית.
  2. מבחינה אתית, כשהתחלתי להסתובב בעולם האמנות שמתי לב שכל הגלריסטים שהכרתי היו אמידים ולעומתם כל האמנים שהכרתי לא גמרו את החודש. הסקתי שיש משהו פגום במודל הגלריות ההיסטורי. לכן תמיד העדפנו לרכוש אמנות ישירות מהאמנים וכמעט אף פעם לא דרך גלריות. עקב התהליך הישיר נוצר קשר אישי עם האמן, שמוסיף רבדים שלמים להבנה ולהנאה שאפשר לקבל מהיצירה עצמה. כל יצירה שנרכשת בצורה זו הופכת מעבודת אמנות גרידא לפריט שיש לו לא רק פן אסתטי אלא גם פן אישי ורגשי, והתשואה שמתקבלת גדולה פי כמה.
  3. מבחינה צרכנית, אנחנו מנסה להיות צרכנים נבונים בכל תחום. בהקשר של רכישות אמנות זה בא לידי ביטוי בחיפוש ערוצים שאינם דווקא ‘קלאסיים’ למצוא אמנות. מכירות פומביות, מכירות צדקה, תערוכות אמנות (לדעתי רכשנו לפחות עבודה אחת בכל ירידי צבע טרי שהתקיימו עד היום…), e-bay ואפילו שווקי פשפשים היוו מקור לחלק לא קטן מהעבודות באוסף.
  4. הז’אנרים של העבודות באוסף די מגוונים. מעצם היותנו ישראלים שחיים בארץ, הרוב המוחלט של האוסף הוא של אמנות ישראלית, בעיקר עכשווית אבל גם מעט אמנות מודרנית. אנחנו מאד אוהבים ציור ריאליסטי, ויש גם ייצוג לצילום, לפיסול ולאיור. האוסף כולל גם אמנות בינלאומית בכל הז’אנרים הללו.

האמנים/ות שיש אצלנו באוסף:

בין האמנים הבולטים – לא לפי סדר מסוים:
ישראלי עכשווי: זויה צ’רקסקי, Know Hope, סיגלית לנדאו, יהודית סספורטס, קרן רוסו, הילה בן-ארי, איה בן-רון, גיל שני, חן שיש, טליה סידי, ניר הוד, יואב אפרתי, אולף קונמן, Zero Cents.
ישראלי מודרני: רפי לביא, לאה ניקל, משה קופפרמן, אריה ארוך, ציבי גבע, דיויד ריב, מיכל דרוקס, אביגדור אריכא, עידו בראל, שלום סבא.
ריאליזם ישראלי: ארם גרשוני, ערן רשף, דוד ניפו, דניאל אלנקווה, ארן זינגר, אמיר שפט, אלדר פרבר, אמנון דוד ער, טל סלוצקר, איליה גפטר.
צילום ישראלי: אורי גרשט, מאיר גל, מיכל חלבין, אלינור קרוצ’י.
פיסול ישראלי: רונית ברנגה, אהרון כהנא, דבורה מורג, ורד אהרונוביץ’, אורי קצנשטיין, איתמר ג’ובני.
איור: דודו גבע, חנוך פיבן.
אמנות בינלאומית (מכל הז’אנרים הנ”ל): Keith Haring, Robert Mapplethorpe, Rita Natarova, Nan Goldin, Damien Hirst, Jeff Koons, Lucie Rie, Art Spiegelman, David LaChapelle, David Choe, Joseph Beuys, Spencer Tunick, Lesser Ury, Issachar Ber Ryback

העבודה האחרונה שהתווספה לאוסף

ציור גואש חשוב של זויה צ’רקסקי משנת 2003. הציור נקרא חד גדיא והוא נוצר בהשראת הגדת הפסח של אאכן של האמנית כחלק מסדרת היצירה שלה קולקציית יודאיקה Collection Judaica, שהיא יצרה בשנים 2003-2001.

העבודה הכי מיוחסת באוסף

אפשר להסתכל על ייחוס מבחינת שווי, או מבחינת חשיבותו/מעמדו של האמן, או מבחינת הקשר האישי לעבודה או הדרך שבה היא הצטרפה לאוסף. לכן לשאלה הזו יכולות להיות כמה וכמה תשובות, כולן שונות ועדיין כולן נכונות. אם נתייחס לשווי ולחשיבות האמן, אני מעריך שהעבודות של Keith Haring (שרכשנו בגלריה בניו יורק בשנות התשעים) הן ה-‘מיוחסות’ ביותר. אבל יש עבודות באוסף שחשובות לנו הרבה יותר, בגלל הסיפור שמאחוריהן.

תליה, תצוגה ואחסון עבודות אמנות בבית

האוסף שלנו מכיל כ-200 עבודות, מתוכן כמחצית מוצגות בדירה שלנו. מרבית העבודות שאינן מוצגות כרגע, מפאת חוסר מקום, נמצאות אצלנו באחסון. בנוסף, לא מעט עבודות הושאלו לבני משפחה וחברים, כדי שגם הם יוכלו ליהנות מאמנות על הקירות.

אגב, מעניין לציין שבדירה הקודמת שלנו, חלק גדול יותר מהעבודות היה מוצג, למרות שהדירה היתה קטנה יותר בשטחה. בדירה החדשה יש שני חדרים נוספים, אבל המקום הפנוי לתליית אמנות על הקירות דווקא קטן ונאלצנו לנפות לא מעט עבודות שרצינו לתלות.

התליה שלנו מאד מקובעת, יחסית לאספנים אחרים שאנחנו מכירים. מעשית, ברגע שעבודה הגיעה לקיר, אנחנו כמעט אף פעם לא מורידים אותה. השינויים היחידים בתליה אצלנו הם הוספה של עבודות חדשות והזזת עבודות תלויות קיימות כדי ליצור מקום לעבודות החדשות.

טיפים לבחירת יצירת אמנות:

יש מספר כללי אצבע, שבראיה לאחור אני יודע שהובילו אותנו לאורך שנות האספנות:

  1. תקנו מה שאתם אוהבים ולא מה שאומרים לכם לאהוב או לקנות; משפט המפתח הוא “I don’t know art, but I know what I like”.
  2. אל תתנו לאספקט הכלכלי להוביל אתכם בהחלטתכם, אבל מצד שני אל תתעלמו ממנו לחלוטין.
  3. אם מדובר בבני זוג, תקנו רק מה ששניכם אוהבים.
  4. אם אפשר, תקנו ישירות מהאמן ולא דרך גלריה (אלא אם כן מדובר בגלריה שיתופית); התמורה מכל הבחינות גדלה בשיעור ניכר.
  5. כל אחד יכול לרכוש אמנות, זה רק עניין של סדרי עדיפויות. פעם אמרתי למישהי שהתווכחה איתי בנושא הזה: “את נועלת את רכישת האמנות האחרונה שלי”.

המדריך לאספנ.ית המתחיל.ה מובא בתמיכת אוסף יגאל אהובי לאמנות. ניתן לעקוב אחר אוסף יגאל אהובי לאמנות, כאן:
בלוג
פייסבוק
אינסטגרם
פינטרסט

תפריט נגישות

X