נבחרת המעצבים של טולמנ’ס
ביקשנו מידידינו בטולמנ’ס לבחור מספר מעצבים מחממת העיצוב שלנו, אשר בתורם שיתפו אותנו בכמה מחשבות על עיצוב, השראה, ועל עבודה יצירתית בזמן הקורונה. קבלו אותם:
איך אתם מגדירים את הסגנון העיצובי שלכם?
הסגנון העיצובי שלנו הוא ישראלי. ככזה, הוא לא כבול למסורת ארוכת שנים ומורכב משילובים לא שגרתיים בין סגנונות ותקופות – כמו הרדיקליזם האיטלקי, פופ ואומנות האיסלם.
מאיפה אתם שואבים השראה?
סטודיו טראשיק צמח מתוך אמונה שיופי מקיף אותנו בכל מקום, אך לפעמים צריך לקלף כמה שכבות כדי לראות אותו. המושג “זבל” לא קיים אצלנו. אנו רואים בו משאב והשראה, ויוצרים מוצרים מחומרים ממוחזרים בעלי אסתטיקה ייחודית. את השפה העיצובית שלנו פיתחנו תוך כדי דיאלוג מתמיד בין האדם לטבע והמחשבה על האיזון שחייב להתקיים ביניהם.
איך הקורונה השפיעה / משפיעה על העבודה שלכם?
הקורונה עצרה את פעילות הסטודיו בזמן קריטי: בדיוק כשהתחלנו להרגיש שאנחנו מתקדמים בתחום המורכב והקשה הזה, הקורונה החזירה אותנו אחורה. הקושי התבטא בדברים בסיסיים ביותר כמו היכולת לנוע בחופשיות ולהשיג חומרים, וכל דבר פשוט הפך מסובך. אפילו את הצילומים לפלטפורמה הדיגיטלית של צבע טרי עשינו בחצר בגלל שבאותו הזמן היה סגר.
איך אתה מגדיר את הסגנון העיצובי שלך?
אני משתדל לעצב אייקונים. כאלה שייכנסו לזכרון ובצורה חיובית. מבחינת התחושה שהמוצר נותן, אני תמיד משלב סיפור דרך המוצר, ומשתדל לתת צורה עדינה שעדיין יש בה משהו מעניין, אולי איזה ניגוד או פרט אסתטי כלשהו.
מאיפה אתה שואב השראה?
מכל מקום, לרוב מהמקומות הכי הזויים והכי פחות צפויים. אני מת על לחבר דברים מעולמות שונים.
איך הקורונה השפיעה / משפיעה על העבודה שלך?
כמובן שחלק מהפרוייקטים נעצרו, אבל מצד שני יש גם כמה פרוייקטים חדשים ומעניינים. פתאום יש דרישה ליצירתיות ולמוצרים שלא חשבתי שאעצב בכלל. זה מגניב, מאתגר וכיף!
סטודיו reish – רחלי שרפשטיין
איך את מגדירה את הסגנון העיצובי שלך?
הפרויקטים שאני בוחרת לעסוק בהם מאופינים בסגנון הומוריסטי אשר שואב השראה ממשחקי ילדות נוסטלגים ו-SLOW DESIGN. האוביקטים היוצאים מהסטודיו הם בד”כ קונספטואלים ואישיים ולעיתים קשה לי לאפיין אותם ב”סגנון”. אני מקפידה להשתמש במגוון רחב של חומרים בשימוש חוזר, בהם אני מנסה לבטא ביקורת מרומזת עלינו כחברה, ולהכתיב לעצמי גבולות גזרה אמנותיים.
מאיפה את שואבת השראה?
עבורי ההשראה נמצאת בכל מקום, בעיקר בחיי היומיום העמוסים בפרטים שאנחנו נוטות להתרגל אליהם ולא להעריך או לשים לב. כשאני מאמצת מבט בוחן וילדי הכל מסקרן ומקבל משמעויות חדשות. באופן ספציפי: משחקי ילדים וספרי ילדים הם כמעט תמיד הבסיס ממנו מתחיל כל פרויקט; קליפות של חומרים אורגנים, ומזון מתכלה; הנחה מקרית של חפצים ברחוב ואי סדר שנוצר במרחב; עולם האופנה; אדריכלות ישנה בתל אביב; נסיעות וטיולים בחו”ל, החשיפה לתרבויות, טעמים וריחות, חומרים שונים מאילו המוכרים לנו מבית; וכן כלים ומוצרים עתיקים בתרבויות שונות. בתקופת הקורונה שאבתי השראה רבה גם מתחום המזון ובעיקר מאפייה, בכל הקשור לערבוב חומרים ושינוי טמפרטורה לשם יצירת חומר חדש לגמרי.
איך הקורונה השפיעה / משפיעה על העבודה שלך?
במובן הצרכני והאקולוגי, הקורונה הביאה לחשיבה לפני רכישה אימפולסיבית, אשר חשובה לעולם בו אנו יוצרים. גם כמעצבות.ים, חשוב לעצור ולחשב מסלול, טרום יציאה לייצור: להבין כמה זמן ישמש המוצר את הצרכן ויהיה בעל משמעות וערך. מאז ומתמיד אני מקפידה לייצר במינימום פסולת ולוודא ניצול מקסימלי של חומרים כדי להפחית בזבוז, והמודעות זו התעצמה בתקופת הקורונה. במקביל, אנשים למדו להעריך את הבית, החלל בו הם חיים ובו הם מצאו עצמם זמן רב מהרגיל. כך גם התחדד הצורך להעשיר את הבית בחפצים ומוצרים שיגרמו נחת ואושר, וזו פריחה עבור כל מי שעוסק בתחום ומייצר פריטים כאלו שמעניקים גם חוויה.
איך אתם מגדירים את הסגנון העיצובי שלכם?
אנחנו מעצבים את מה שמרגש אותנו. המכנה המשותף הבולט מבחינתנו נוגע לשיטת העבודה שלנו: בתהליך היצירה אנחנו מנהלים שיח בין שנינו, פינג-פונג של רעיונות שנעצר רק כשאנחנו מתחילים להתרגש. העיצובים שלנו מנסים להעביר תחושה פיסולית, של עבודה ידנית בחומר, תחושה שאנחנו מתאמצים לשמר על אף התהליכים התעשייתיים המשולבים בייצור.
מאיפה אתם שואבים את ההשראות שלכם?
אנחנו מתחילים כל תהליך יצירה בהתבוננות על דברים יום יומיים, על טקסטורות וחומרים. אנחנו מחפשים כל הזמן כיצד לייצר את הפרשנות שלנו תוך חיפוש אחר הפתעה חומרית או טכנולוגית. הצורה של גוף התאורה בלום למשל שואבת השראה ממגבת שנפרסה על הרצפה שהרמנו ממרכזה, הגוף מהעץ מדמה את תנועת הבד שנוצרה.
איך הקורונה השפיעה/ משפיעה על העבודה שלכם?
הקורונה השפיעה מאוד על טרנדים עיצוביים. הרבה אנשים מבינים שזה הזמן להשקיע בבית שכן זהו מבצרינו בימים של ריחוק חברתי. רבים מכניסים חומרים טבעיים וירוקים לחלל הפנים. במקרה שלנו, התחושה החומרית הטבעית והצורות האורגניות עומדים במרכז העיצוב שלנו. בתוך שפע של עיצוב מינימליסטי גיאומטרי, אנחנו מחפשים דרך להתבלט באמצעות נוכחות רכה, הנובעת מחומר ומורפולוגיה ייחודית.
סטודיו fe – מיקי מן
איך את מגדירה את הסגנון העיצובי שלך?
אני ניגשת לעיצוב מתוך פרוגרמה וחכמת ההנדסה, ומשתדלת להגיע למאזן אקולוגי של יצירה וייצור. אני הכי אוהבת שהפריטים שלי נראים כמו מופע נקי של יופי ואסתטיקה, עם נראות 4K, חפים לכאורה ממאמץ. עיצוב מוצלח הוא כזה ששורד טרנדים מתחלפים, ומצליח להישאר כסגנון רלוונטי ניצחי. אפשר גם לזה לקרוא אקולוגיה של עיצוב. כשהחפץ מצליח להיות long lasting כי הוא פשוט טוב, כשהוא מהווה סימביוזה מוצלחת להרבה פרמטרים.
מאיפה את שואבת את ההשראות שלך?
להיכנס לראש של מעצב, זה כמו לשוטט בתוך מרחב של אסוציאציות חופשיות שמתרוצצות לכל עבר, ומדי פעם מתלכדות לכדי רעיון חדש. אומרים שאת הגלגל כבר המציאו, זה נכון. ובכל זאת, העניין בעיצוב טוב הוא להפתיע, לחדש, ולהצליח לסחוף לתוך עולם יצירתי שעדיין לא נראה כמוהו, וכזה של: איך לא חשבו על זה קודם… השראה נמצאת סביבנו בכל מקום, כל הזמן! היא נמצאת בגבוה ובנמוך, בייחודי וביומיומי: במוזיאונים או בגרפיטי של דרום תל אביב, בספרות ובעיתונות הצהובה, בקולנוע או בבינג’ טלוויזיוני, בפוליטיקה או באמת של החיים… למעשה גיליתי שככל שאני נחשפת לתכנים, יש לי אחר כך את ההזדמנות להשתמש במאגר עשיר יותר כדי ליצור.
איך הקורונה השפיעה / משפיעה על העבודה שלך?
מזה 3 שנים שאני מתגוררת עם משפחתי בהולנד בעוד שהייצור מתרחש בארץ, והעסק מתנהל בשלט רחוק. גם קהל הלקוחות המדהימים שלי הוא ישראלי. עם פרוץ משבר הקורונה והלמידה של חברות רבות לעבוד ממרחק, אני מרגישה שיש לי יתרון של שנים בעשיה כזאת. בנוסף, בתקופה זו אני רואה את הנכונות של הציבור לקנות כחול לבן, להשקיע בכלכלה הישראלית, ולהזניח את השוק הסיני הזול, לטובת מוצרים איכותיים ביצור מקומי.
דניאל אלקיים
איך אתה מגדיר את הסגנון העיצובי שלך?
העשייה שלי נעה בגבול בין עיצוב ואמנות (דיזיין ארט). הסגנון העיצובי שלי שואף להיות רב תחומי, ואני משתדל לא להגדיר אותו אלא להפך – אני מנסה להרחיב תמיד את תחומי העשיה שלי. לרוב אני יוצר חיבורים והקשרים חדשים בין חומרים ותופעות טבעיות לבין חפצים יומיומיים או תרבותיים. אותה אינטגרציה שנוצרת בין עולמות התוכן השונים היא מהות העבודה מבחינתי. החיבור שלי לטבע ולאסתטיקה היחודית והכה עשירה שהוא מציע בא לידי ביטוי בנרטיבים המלווים כל אחד מהפרויקטים שלי. מוטיב מרכזי בעשיה שלי היא השארת מקום לבלתי צפוי, משחקי שליטה וחוסר שליטה עם תהליכים טבעיים שאני מחיל על עבודותיי, שלעיתים מאפשרים לי לקחת חלק יותר משמעותי בנראות הסופית של האובייקט ולעיתים הם אלו שמכתיבים את הנראות בעצמם.
מאיפה אתה שואב את ההשראות שלך?
את השראותי אני שואב בעיקר מהסביבה שלי, כאדם, כישראלי, וכמעצב שמגיב למתרחש בארץ ובעולם. אני מושפע המון מתרבות, מאנשים ומטבע. אני מבטא את העולם הפנימי שלי דרך חפצים וחוויות, ומנסה בכל פרוייקט שלי לספר סיפור המעניק זווית חדשה ומעניינת לחומר. מקורות ההשראה שלי לעבודותיי מגוונים ומשתנים, החל מקורוזיה שהתפתחה על פסלי ברונזה לאורך מאות שנים בפארק פסלים שביקרתי בהונגריה, דרך האסתטיקה החבויה באסונות טבע כמו שריפות ענק, ועד לליקוט אצות בחוף הים ומיפוי ויזואלי שלהן. מחקר עיצובי, בין אם חומרי, או תרבותי הוא חלק בלתי נפרד מתהליך העבודה שלי, המאפשר לי להרחיב את היריעה שעליה אני עובד, ולרדת לעומק הדברים. אני מתעסק הרבה בטווח שבין הקונספט לקונטקסט, ומנסה לבטא ערכים החשובים לי כחלק מתהליך היצירה, למשל ערכים של קיימות ואיכות הסביבה, או ערכים אסתטיים או אישיים.
איך הקורונה השפיעה/ משפיעה על העבודה שלך?
הקורונה השפיעה לא מעט על התכניות שלי. כמה תערוכות שהייתי אמור להציג בהן בארץ ובחול בוטלו או נדחו למועד לא ידוע, והרבה חוסר וודאות עטף גם את הפרויקטים והעבודות שהתעסקתי בהם בתחילת תקופת הקורונה. כמובן שישנו גם לחץ שקשור להכנסה, אנשים הופכים את סדרי העדיפויות שלהם למה שבאמת “נחוץ” לעומת מה שנחשב מותרות, וזה באמת מורגש. אבל, אם לומר את האמת, ברגע שקצת שחררתי וקיבלתי את רוח התקופה, התחלתי להתעמק יותר ביצירה שלי. זמן מדהים להקדיש לעצמי, להתפתחות ולעשיה מתוך רצון אמיתי והנאה. את פרויקט השרופים התחלתי לייצר בתקופת הסגר הראשון, ומאז אני ממשיך לעבוד כמעט בכל יום על פיתוחו. מעבר לכך, אני מרגיש שזה בדיוק הזמן הנכון – בזמן שאנשים מבלים יותר את זמנם במרחבים הביתיים, חשיבות האסתטיקה הביתית גדולה יותר מאי פעם.