רווקה, אל הורית וא-מונוגמית. אלה בחירות ערכיות אידיאולוגיות שאני מאמינה בהן כבר שנים. במובן מסויים הן מקלות עליי בהתמודדות עם מה שהמוגבלויות היו מקשות עליי אם הייתי בוחרת אחרת. אם הייתי רוצה להתחתן זה היה לי מאוד קשה, אם הייתי רוצה ילדים אולי הייתי צריכה לוותר עליהם. במשך שנים חשבתי שהנשיות שלי היא הסיבה לטראומה שעברתי והסתרתי אותה. אחרי שהכל פרץ (לפני ארבע שנים) עברתי תהליך ארוך של אהבה עצמית וקבלה של הנשיות והמיניות שלי. היום אני מינית, פתוחה וסקרנית, אבל הכאב הנפשי שקדם והביא לתהליך הזה, התמודדות עם קשיים פיזיים ונפשיים יום יום, שום דבר לא שווה את זה. זה משהו אחד טוב שכן קרה. הלוואי והייתי מגלה את המיניות שלי בדרך אחרת.